לא היה רומן
אהרון מגד
הזיכרון הראשון שלי
חנוך ברטוב
חיים מאוד מעניינים
אהרון מגד
מה שכתבתי כתבתי באמת
חנוך ברטוב
אהבתי את המחשבה שת”א מקיפה אותי
חנוך ברטוב
יכולת לצמצם דברים
רות בונדי
אני סובל כשאני עולה לירושלים
אשר רייך
זה פחות או יותר הסיפור
יצחק בן נר
זכרונות של חולה שכחה
אשר רייך
מאוד נזהרתי מפני הכתיבה
שולמית לפיד
בשש אחרי המלחמה
רות בונדי
הצלה אישית
רות בונדי
צריכה לקחת גם את המטאטא איתה
אהרון מגד
איה ביתי
רות בונדי
מה עושה ילדה בתל אביב
שולמית לפיד
אותלו עם דיבוב להולנדית
יצחק בן נר
החומר האנושי היה קצת זר לי
אהרון מגד
גימנסיה הרצליה, זה היה האוקספורד של ישראל
אהרון מגד
לא רציתי להיות חקלאי כושל
יצחק בן נר
להספיק
רות בונדי
שלושים יום למסגרות השחורות בעיתונות
יצחק בן נר
הייתי קסטרופה בעבודת יד
רות בונדי
אהבה מוקדמת
יצחק בן נר
החברים שלי היו ספרים
רות בונדי
בחורים ובחורות התקלחו יחד
אהרון מגד
הרחוב הכי נחמד בתל אביב
אהרון מגד
לא היה קבר יהודי אחד
יצחק בן נר
בערב שבת היו משמיעים בטהובן ומוצרט
אהרון מגד
מדלות לעושר
חנוך ברטוב
לא מתעלפים מצום של יום אחד
רות בונדי
ילדים יכולים לשחק בכל דבר
חנוך ברטוב
לא יגעו בבן יקיר שלו
חנוך ברטוב
יתמות של אנשים צעירים שמהגרים לבד
שולמית לפיד
אני לא צריכה את הצ’כית
רות בונדי
תרבות נעשית בתל אביב
שולמית לפיד
אין רקע יותר טוב מת”א
חנוך ברטוב
אני מוכרח לסיים את העבודה הזאת
חנוך ברטוב
הלימודים איתו היו מתנה
שולמית לפיד
זונות שרות התקווה
אהרון מגד
תחנת השידור של אש”ף
יצחק בן נר
עזבתי בבת אחת, מרגע לרגע
אשר רייך
רוחות רפאים במסדרונות
רות בונדי
היום אין דיסטנס בין אבא לבן
אשר רייך
אז הבנתי מה זה ארץ ישראל
אהרון מגד
מה עושים כדי להתפרנס?
אהרון מגד
הריחוף באוויר היה הרגשה עילאית
שולמית לפיד
המוזה תתבלבל
אהרון מגד
אתה לא יכול לנשום
רות בונדי
בפניהם ראיתי איך אנחנו נראים
רות בונדי
לא מלמדים אותך איך להיות נוח לבריות
אשר רייך