אהרון מגד

סופר ומחזאי, חתן פרס ישראל לספרות (1920-2016)

אהרן מגד נולד בפולין ועלה ארצה עם הוריו ב-1926. הוא גדל ברעננה, למד בגימנסיה הרצליה בתל אביב והיה חבר בתנועת הנוער “מחנות עולים”.

משסיים את לימודיו בגימנסיה, עבר הכשרה בקיבוץ גבעת ברנר, ובשנת 1938 הצטרף למקימי קיבוץ שדות ים. כחבר קיבוץ עבד בנמל חיפה בתור סבל, ובלילות החל לכתוב סיפורים. הסיפור הראשון שפרסם, “מטען של שוורים”, עסק בהווי הנמל שבו עבדו יחד יהודים וערבים תחת נציגי המנדט הבריטי.

כשהיה מדריך בתנועת הנוער “מחנות עולים” הכיר את הסופרת אידה צורית, שהיתה אז אחת מחניכותיו. כשהיתה בת 18, בשנת 1946, הם נישאו ונסעו יחד לשליחות בארה”ב מטעם תנועת “החלוץ הצעיר”. במלחמת העצמאות חזרו לקיבוץ, אך ב 1950 עזבו את שדות ים ועברו לגור בתל אביב.

מגד נחשב לאחד מסופרי דור תש”ח, מי שתיארו את המדינה בימיה הראשונים, לצד ס’ יזהר, חנוך ברטוב, משה שמיר ואחרים. ספרו הראשון, “רוח ימים”, ראה אור בשנת 1950 בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אולם הספר שהביא לפרסומו הרב ביותר של מגד היה “החי על המת” (1965).

מגד היה בין מייסדי הדו-שבועון “משא”, ביטאון הספרות העברית הצעירה באותם ימים, וערך אותו בין השנים 1953-1950. החל ב-1953 ובמשך חמש-עשרה שנה ערך את המוסף הספרותי של העיתון “למרחב”.

בין השנים 1968-1971 שימש נספח תרבות בשגרירות ישראל בלונדון. מ-1971 ועד ל-1985 היה בעל טור קבוע בעיתון “דבר”.

מגד פירסם יותר מ-30 ספרים, ספרי עיון וספרי ילדים, בהם “מחברות אביתר”, “עשהאל”, “מסע באב”, “פויגלמן”, “דודאים מן הארץ הקדושה” ו”עשרת הימים הנוראים”. מחזותיו “בראשית”, “איי לייק מייק”, “בדרך לאילת” ו”העונה הבוערת”, הועלו ב”הבימה”, “האוהל” ובתיאטראות נוספים.

בשנת 1971 הופקה הסדרה העלילתית הראשונה של הטלוויזיה הישראלית, “חדווה ושלומיק”, שהיתה מבוססת על הרומן השני שלו, “חדווה ואני”, משנת 1954.

ספריו זיכו אותו בפרסים רבים בהם: פרס ביאליק, פרס אוסישקין, פרס ברנר, פרס שלונסקי, פרס עגנון, פרס ראש הממשלה, פרס נשיא המדינה ופרס ישראל לספרות (2003). ב-2013 היה בין מקבלי אות יקיר העיר תל אביב-יפו

ספריו של מגד תורגמו לשפות רבות, ובהן אנגלית, צרפתית, גרמנית, ספרדית ורוסית, ויצירותיו הופיעו באנתולוגיות שונות בשפות זרות.

אהרן מגד הוא אביהם של הסופר איל מגד ושל ד”ר עמוס מגד, מרצה להיסטוריה באוניברסיטת חיפה.