ביאנקה אשל גרשוני
ביאנקה אשל גרשוני
אמנית (1932-2020)
ביאנקה אשל גרשוני נולדה ב-1932 בסופיה, בולגריה. ב-1939 עלתה ארצה וגדלה בתל אביב. עבודותיה נעות בין תכשיטים פיסוליים, אסמבלאז’ים, פיסול וציור. מחלוצות החידושים בעיצוב התכשיט המסורתי ומהאמניות הישראליות הראשונות שהתייחסה בעבודותיה לחוויה הנשית, ועסקה בחומרים “נשיים”.
לאחר מות בעלה הראשון, כטייס במהלך מבצע קדש, החלה לעסוק בקדרות ובעיצוב קרמי. בשנות ה-60 של המאה ה-20 למדה אמנות במכון אבני, שם הכירה את בעלה השני, הפסל והצייר משה גרשוני, לו נישאה ב-1964.
את מלאכת הצורפות למדה באופן עצמי. עבודותיה המוקדמות נעשו בטכניקה של ריקוע והלחמה, לעיתים בהשפעה מזרחית. יצירותיה משלבות זהב ומתכות אצילות לצד חומרים זולים ובלתי שגרתיים כמו פורצלן, גבס וזפת, ובהמשך אף נוספו להם חפצים מן המוכן.
במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20 החלה ליצור אסמבלאז’ים ועבודות פיסול גדולי ממדים. עבודות אלה עשירות בחומרים, דימויים וצבעים ומשלבות חפצים, חומרי רדי-מייד וחומרי פיסול שעברו תהליך מטשטש בעזרת לכה וצבעי שמן.
יצירותיה של אשל גרשוני מכילות אלמנטים אוטוביוגרפיים ומיתולוגיים, דימויים של מיניות וקיטש ויסודות של קורבנות ומוות.
אשל גרשוני הציגה בתערוכות רבות במוזיאונים ובגלריות. ב-1977 הציגה תערוכת יחיד של תכשיטיה במוזיאון ישראל וב-1985 הציגה תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב שעסקה במאבק המינים ובעמדה הנפשית של האשה.
ב-2001 הציגה במוזיאון תל אביב תערוכה של כלי קיבול – אגרטלים, קערות, כדים ואגנים, המזכירים תשמישי פולחן ומצבות. בעבודות אלה הופיע הצב כדימוי מרכזי וניכרת בהן מורשת יוונית קלאסית לצד השפעה של תרבות ודת בלקניים.
כיום עבודותיה מצויות באוספים פרטיים רבים וכן באוספים מוזיאוניים שונים, ביניהם מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון ישראל, המוזיאון לתכשיטים בפפורצהיים, גרמניה ועוד.
ב-2009 הוענק לאשל-גרשוני פרס מפעל חיים מטעם משרד התרבות והספורט. בנימוקי הפרס נכתב:”ביאנקה אשל-גרשוני לא היססה לחבר בין ‘גבוה’ ל’נמוך’ באופן שהיה כמעט חילול קודש באותן שנים […] בסגנונה ובעולם התכנים שהציגה, סימנה ביאנקה אשל גרשוני מהלכים שהחלו להתגבש בעולם האמנות בישראל ומחוצה לה: העניין באמנות נשים ובמלאכת-יד כאחד ממאפייני היצירה הנשית, הפתיחות לאמנות בעלת היבטים ביוגרפיים, החזרה לנרטיביות, לחומריות, לרגש, וכמובן, ערבוב התחומים וחציית הגבולות שמאפיינים מגמות פוסט-מודרניות”.
לצד בתה מנישואיה הראשונים, עתר אשל, אשל גרשוני היא אמם של הצייר ארם גרשוני והצלם אורי גרשוני.
ביאנקה אשל גרשוני נפטרה באפריל 2020
ביאנקה אשל גרשוני
אמנית (1932-2020)
ביאנקה אשל גרשוני נולדה ב-1932 בסופיה, בולגריה. ב-1939 עלתה ארצה וגדלה בתל אביב. עבודותיה נעות בין תכשיטים פיסוליים, אסמבלאז’ים, פיסול וציור. מחלוצות החידושים בעיצוב התכשיט המסורתי ומהאמניות הישראליות הראשונות שהתייחסה בעבודותיה לחוויה הנשית, ועסקה בחומרים “נשיים”.
לאחר מות בעלה הראשון, כטייס במהלך מבצע קדש, החלה לעסוק בקדרות ובעיצוב קרמי. בשנות ה-60 של המאה ה-20 למדה אמנות במכון אבני, שם הכירה את בעלה השני, הפסל והצייר משה גרשוני, לו נישאה ב-1964.
את מלאכת הצורפות למדה באופן עצמי. עבודותיה המוקדמות נעשו בטכניקה של ריקוע והלחמה, לעיתים בהשפעה מזרחית. יצירותיה משלבות זהב ומתכות אצילות לצד חומרים זולים ובלתי שגרתיים כמו פורצלן, גבס וזפת, ובהמשך אף נוספו להם חפצים מן המוכן.
במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20 החלה ליצור אסמבלאז’ים ועבודות פיסול גדולי ממדים. עבודות אלה עשירות בחומרים, דימויים וצבעים ומשלבות חפצים, חומרי רדי-מייד וחומרי פיסול שעברו תהליך מטשטש בעזרת לכה וצבעי שמן.
יצירותיה של אשל גרשוני מכילות אלמנטים אוטוביוגרפיים ומיתולוגיים, דימויים של מיניות וקיטש ויסודות של קורבנות ומוות.
אשל גרשוני הציגה בתערוכות רבות במוזיאונים ובגלריות. ב-1977 הציגה תערוכת יחיד של תכשיטיה במוזיאון ישראל וב-1985 הציגה תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב שעסקה במאבק המינים ובעמדה הנפשית של האשה.
ב-2001 הציגה במוזיאון תל אביב תערוכה של כלי קיבול – אגרטלים, קערות, כדים ואגנים, המזכירים תשמישי פולחן ומצבות. בעבודות אלה הופיע הצב כדימוי מרכזי וניכרת בהן מורשת יוונית קלאסית לצד השפעה של תרבות ודת בלקניים.
כיום עבודותיה מצויות באוספים פרטיים רבים וכן באוספים מוזיאוניים שונים, ביניהם מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון ישראל, המוזיאון לתכשיטים בפפורצהיים, גרמניה ועוד.
ב-2009 הוענק לאשל-גרשוני פרס מפעל חיים מטעם משרד התרבות והספורט. בנימוקי הפרס נכתב:”ביאנקה אשל-גרשוני לא היססה לחבר בין ‘גבוה’ ל’נמוך’ באופן שהיה כמעט חילול קודש באותן שנים […] בסגנונה ובעולם התכנים שהציגה, סימנה ביאנקה אשל גרשוני מהלכים שהחלו להתגבש בעולם האמנות בישראל ומחוצה לה: העניין באמנות נשים ובמלאכת-יד כאחד ממאפייני היצירה הנשית, הפתיחות לאמנות בעלת היבטים ביוגרפיים, החזרה לנרטיביות, לחומריות, לרגש, וכמובן, ערבוב התחומים וחציית הגבולות שמאפיינים מגמות פוסט-מודרניות”.
לצד בתה מנישואיה הראשונים, עתר אשל, אשל גרשוני היא אמם של הצייר ארם גרשוני והצלם אורי גרשוני.
ביאנקה אשל גרשוני נפטרה באפריל 2020