שולמית לפיד
שולמית לפיד
סופרת ומחזאית ישראלית
נולדה ב-1934 בתל אביב להלן ודוד גלעדי, עיתונאי, סופר ומתרגם וממקימיו של עיתון מעריב. למדה לימודי מזרח תיכון וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. נישאה ליוסף (טומי) לפיד, עיתונאי בכיר במעריב ומקים מפלגת “שינוי”.
ב-1969 החלה את דרכה הספרותית בסיפורים קצרים שפורסמו בארבעה כרכים: מזל דגים (1969); שלוות שוטים (1973); קדחת (1979); מה משמח עכבישים (1990).
ב-1971 פרסמה את ספר הילדים “שפיץ” וב-1988 את “עודד המלוכלך” ואת “השמיכה זהבה”. ספריה הפכו במהרה לקלסיקה של ספרות הילדים בארץ.
ב-1982 פרסמה את ספרה “גיא-אוני”, רומן היסטורי העוקב אחר קורותיהם של אנשי העלייה הראשונה בראש פינה. גיבורת הספר היא פאניה סילס, פמיניסטית שגדלה כנערה עצמאית, המתעקשת לקבל את החלטותיה בעצמה. ספר ההמשך, “חוות העלמות”, עוסק בגיבורי “גיא אוני” ובגיבורים נוספים בתקופת העלייה השנייה.
ב-1984 שנתיים פרסמה את “כחרס הנשבר”, רומן ביוגרפי על חייו ומותו של סוחר העתיקות מוזס וילהלם שפירא אשר זייף עתיקות והציגן כשרידים של התרבות המואבית.
ב-1989 היא עברה לספרות הבלשית ויצרה את דמותה הספרותית של ליזי בדיחי, עיתונאית מרוקאית מהפריפריה, אשר שימשה כגיבורה של שישה ספרי מתח שונים על פני כמעט 20 שנים. סדרה זו היא אבן פינה בספרות הבלשית העברית.
ב-2011 פירסמה את “ואולי לא היו” אשר מספר את סיפור עלייתם וקליטתם של הוריה בארץ ומשלב את סיפור ילדותה בתל אביב של שנות ה-30-40.
ב-2012 היא פרסמה ספר בלשי נוסף – “טעות אנוש”. הפעם הגיבורה היא רות פֶּרלמוּטֶר, יקית ישרה כמו סרגל, אשר שירתה כל חייה במוסד. יש הטוענים ששולמית לפיד לקחה חלק בפעילות המוסד ומתייחסים לכך כספור אוטוביוגרפי.
בנוסף לכתיבה הספרותית היא עסקה גם במחזאות וארבעה מחזות פרי עטה “רכוש נטוש”, “רחם פונדקאי”, “מפעל חייו” ו”הפלגות” הועלו ב”הבימה” וב”קאמרי”.
שולמית לפיד היא מבכירי הסופרים הישראלים וספריה תורגמו לשפות רבות, ביניהן גרמנית, צרפתית, איטלקית, טורקית, פולנית, יפנית, סינית ואסטונית.
שולמית זכתה בפרס הספר הבלשי הזר הטוב ביותר בגרמניה, פרס המכון הבינלאומי לתיאטרון, פרס ניומן, פרס סטימצקי ופרס ראש הממשלה ליצירה. ב-2005 הוענק לה תואר אזרחית כבוד של העיר תל-אביב.
שולמית היא אימם של מיכל ז”ל (נהרגה בתאונת דרכים בשנת 1984), יאיר לפיד, עיתונאי ויו”ר מפלגת “יש עתיד” ומיכל, פסיכולוגית.
מהארכיון של שולמית לפיד
שולמית לפיד
סופרת ומחזאית ישראלית
נולדה ב-1934 בתל אביב להלן ודוד גלעדי, עיתונאי, סופר ומתרגם וממקימיו של עיתון מעריב. למדה לימודי מזרח תיכון וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. נישאה ליוסף (טומי) לפיד, עיתונאי בכיר במעריב ומקים מפלגת “שינוי”.
ב-1969 החלה את דרכה הספרותית בסיפורים קצרים שפורסמו בארבעה כרכים: מזל דגים (1969); שלוות שוטים (1973); קדחת (1979); מה משמח עכבישים (1990).
ב-1971 פרסמה את ספר הילדים “שפיץ” וב-1988 את “עודד המלוכלך” ואת “השמיכה זהבה”. ספריה הפכו במהרה לקלסיקה של ספרות הילדים בארץ.
ב-1982 פרסמה את ספרה “גיא-אוני”, רומן היסטורי העוקב אחר קורותיהם של אנשי העלייה הראשונה בראש פינה. גיבורת הספר היא פאניה סילס, פמיניסטית שגדלה כנערה עצמאית, המתעקשת לקבל את החלטותיה בעצמה. ספר ההמשך, “חוות העלמות”, עוסק בגיבורי “גיא אוני” ובגיבורים נוספים בתקופת העלייה השנייה.
ב-1984 שנתיים פרסמה את “כחרס הנשבר”, רומן ביוגרפי על חייו ומותו של סוחר העתיקות מוזס וילהלם שפירא אשר זייף עתיקות והציגן כשרידים של התרבות המואבית.
ב-1989 היא עברה לספרות הבלשית ויצרה את דמותה הספרותית של ליזי בדיחי, עיתונאית מרוקאית מהפריפריה, אשר שימשה כגיבורה של שישה ספרי מתח שונים על פני כמעט 20 שנים. סדרה זו היא אבן פינה בספרות הבלשית העברית.
ב-2011 פירסמה את “ואולי לא היו” אשר מספר את סיפור עלייתם וקליטתם של הוריה בארץ ומשלב את סיפור ילדותה בתל אביב של שנות ה-30-40.
ב-2012 היא פרסמה ספר בלשי נוסף – “טעות אנוש”. הפעם הגיבורה היא רות פֶּרלמוּטֶר, יקית ישרה כמו סרגל, אשר שירתה כל חייה במוסד. יש הטוענים ששולמית לפיד לקחה חלק בפעילות המוסד ומתייחסים לכך כספור אוטוביוגרפי.
בנוסף לכתיבה הספרותית היא עסקה גם במחזאות וארבעה מחזות פרי עטה “רכוש נטוש”, “רחם פונדקאי”, “מפעל חייו” ו”הפלגות” הועלו ב”הבימה” וב”קאמרי”.
שולמית לפיד היא מבכירי הסופרים הישראלים וספריה תורגמו לשפות רבות, ביניהן גרמנית, צרפתית, איטלקית, טורקית, פולנית, יפנית, סינית ואסטונית.
שולמית זכתה בפרס הספר הבלשי הזר הטוב ביותר בגרמניה, פרס המכון הבינלאומי לתיאטרון, פרס ניומן, פרס סטימצקי ופרס ראש הממשלה ליצירה. ב-2005 הוענק לה תואר אזרחית כבוד של העיר תל-אביב.
שולמית היא אימם של מיכל ז”ל (נהרגה בתאונת דרכים בשנת 1984), יאיר לפיד, עיתונאי ויו”ר מפלגת “יש עתיד” ומיכל, פסיכולוגית.
מהארכיון של שולמית לפיד