יעקב יער
יעקב יער
אדריכל (נולד ב-1929)
נולד בשנת 1929 במזרח גרמניה כבן יחיד לאיש עסקים אוסטרי ואמא ייקית. המשפחה עלתה ארצה כשהיה בן חמש והתגוררה ברחוב בן יהודה, בין בתי הקפה, חוף הים והקזינו של תל אביב. לאחר לימודיו בתיכון גימנסיה “הרצליה” התגייס למשטרת היישובים העבריים ולאחר קום המדינה המשיך לשרת בצה”ל.
בין השנים 1949–1953, למד אדריכלות בפקולטה (היחידה בארץ) לארכיטקטורה בטכניון שבחיפה. במהלך לימודיו הכיר את אשתו האדריכלית אורה, בת לאדריכל אברהם גרסטנפלד ואחות לאדריכל שמואל גירון. הם התחתנו בשנת 1954.
עבודת ביכוריו הייתה דירת המגורים המשותפת שתיכנן והקים יחד עם רעייתו אורה ברחוב פרישמן 8 שבתל אביב. בשנות ה 60 הקימו יעקב ואורה את משרד יער אדריכלים. בין השנים 1960 ל–1975 היו שותפים בפרויקט התחדשות ופיתוח יפו העתיקה, יחד עם האדריכלים סעדיה מנדל ואליעזר פרנקל. על פרוייקט זה זכה בפרס רוקח. עם אותו צוות גם לקח חלק בשיקום הרובע היהודי בירושלים.
יעקב היה בין החלוצים בתחום השימור, עוד לפני שנחתמה אמנת ונציה (1964) על חשיבות שימורם של מרקמים היסטוריים ולפני שהמושג הפך לרווח.
באותן שנים תכנן יער גם מתחמי מגורים של בתים צמודי קרקע כמו “גבעת המורה” בעפולה, ו”נווה רסקו” ברמת השרון. ב–1980 זכה שוב בפרס רוקח עבור תכנון שכונת “כפיר”, ובה 600 יחידות דיור שנועדו לאוכלוסיה שפונתה משכונת התקווה וכפר שלם. משרדו חתום גם על “שכונת המשתלה” בתל אביב, על תכנית הבנייה העירונית למתחם סומייל וכן על מתחם השוק הסיטונאי בעיר.
יער התמחה בתחום התכנון העירוני ושכונות המגורים. יחד עם אשתו אורה, בנה שכונות מגורים בכל רחבי הארץ המשלבות בנייה עירונית מודרנית ופונקציונאלית עם שפה אדריכלית מקומית של בנייה ים-תיכונית ושל השתלבות בנוף המדברי, בטופוגרפיה וכמובן בצורכי הדיירים.
יעקב שימש כיושב ראש איגוד האדריכלים בישראל והיה חבר בכמה גופים ציבוריים בתקופות שונות, ביניהם המועצה לשימור אתרים, הוועד המנהל של הטכניון והמועצה העליונה לאדריכלות ולבניין ערים.
יעקב הינו חתן פרס ישראל לאדריכלות (2007) ופרס א.מ.ת (2014).
הוא אב לאביב, לטלי ולאמיר וסב לשבעה נכדים. בשנת 1999 התאלמן מאישתו וכיום הוא מתגורר בתל אביב עם בת זוגו רות ברמן, כלת פרס ישראל לבלשנות.
יעקב יער
אדריכל (נולד ב-1929)
נולד בשנת 1929 במזרח גרמניה כבן יחיד לאיש עסקים אוסטרי ואמא ייקית. המשפחה עלתה ארצה כשהיה בן חמש והתגוררה ברחוב בן יהודה, בין בתי הקפה, חוף הים והקזינו של תל אביב. לאחר לימודיו בתיכון גימנסיה “הרצליה” התגייס למשטרת היישובים העבריים ולאחר קום המדינה המשיך לשרת בצה”ל.
בין השנים 1949–1953, למד אדריכלות בפקולטה (היחידה בארץ) לארכיטקטורה בטכניון שבחיפה. במהלך לימודיו הכיר את אשתו האדריכלית אורה, בת לאדריכל אברהם גרסטנפלד ואחות לאדריכל שמואל גירון. הם התחתנו בשנת 1954.
עבודת ביכוריו הייתה דירת המגורים המשותפת שתיכנן והקים יחד עם רעייתו אורה ברחוב פרישמן 8 שבתל אביב. בשנות ה 60 הקימו יעקב ואורה את משרד יער אדריכלים. בין השנים 1960 ל–1975 היו שותפים בפרויקט התחדשות ופיתוח יפו העתיקה, יחד עם האדריכלים סעדיה מנדל ואליעזר פרנקל. על פרוייקט זה זכה בפרס רוקח. עם אותו צוות גם לקח חלק בשיקום הרובע היהודי בירושלים.
יעקב היה בין החלוצים בתחום השימור, עוד לפני שנחתמה אמנת ונציה (1964) על חשיבות שימורם של מרקמים היסטוריים ולפני שהמושג הפך לרווח.
באותן שנים תכנן יער גם מתחמי מגורים של בתים צמודי קרקע כמו “גבעת המורה” בעפולה, ו”נווה רסקו” ברמת השרון. ב–1980 זכה שוב בפרס רוקח עבור תכנון שכונת “כפיר”, ובה 600 יחידות דיור שנועדו לאוכלוסיה שפונתה משכונת התקווה וכפר שלם. משרדו חתום גם על “שכונת המשתלה” בתל אביב, על תכנית הבנייה העירונית למתחם סומייל וכן על מתחם השוק הסיטונאי בעיר.
יער התמחה בתחום התכנון העירוני ושכונות המגורים. יחד עם אשתו אורה, בנה שכונות מגורים בכל רחבי הארץ המשלבות בנייה עירונית מודרנית ופונקציונאלית עם שפה אדריכלית מקומית של בנייה ים-תיכונית ושל השתלבות בנוף המדברי, בטופוגרפיה וכמובן בצורכי הדיירים.
יעקב שימש כיושב ראש איגוד האדריכלים בישראל והיה חבר בכמה גופים ציבוריים בתקופות שונות, ביניהם המועצה לשימור אתרים, הוועד המנהל של הטכניון והמועצה העליונה לאדריכלות ולבניין ערים.
יעקב הינו חתן פרס ישראל לאדריכלות (2007) ופרס א.מ.ת (2014).
הוא אב לאביב, לטלי ולאמיר וסב לשבעה נכדים. בשנת 1999 התאלמן מאישתו וכיום הוא מתגורר בתל אביב עם בת זוגו רות ברמן, כלת פרס ישראל לבלשנות.